<h1>ראבי"ה סימנים מ'—מ"א</h1>
<h2>דף יב:</h2>
וקיימא לן כל ימות השנה מתפלל אדם האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט חוץ מעשרת ימי תשובה שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט, דפסקינן הילכתא כרבא. ונ"ל דאם טעה אינו חוזר. ואין לשנות ולומר מדקאמר ר' אלעזר אפי' אמר האל הקדוש יצא מכלל דלרב לא יצא, דהא קיימא לן בפ' במה מדליקין דימים שאין בהם קרבן מוסף טעה ולא אמר וכו' אין מחזירין אותו, ואין לחלק דהתם רק דילג וה[כ]א אמר בטעות, דהכא נמי אינו בטעות אלא שלא אמר מלכות. ותו אי בדיעבד פליגי מאי קמיבעיא ליה מאי הוי עלה, [הא] לדברי שניהם צריך לכתחלה לומר המלך הקדוש והמלך המשפט, והוה ליה לאתויי הפלוגתא שפליגי בדיעבד, והך דמייתי פלוגתא דר' יוסף ורבא [משמע] דלכתחלה פליגי. והלכך ראוי לומר על כורחיך דלכתחילה פליגי ולכתחילה אין מחזירים אותו, דלא עדיף מגברא שמתחיל באתה חונן בשבת, דאמרי' לקמן שמסיים אותה ברכה, ומטעות דמשיב הרוח שאינו חוזר. והכי פירושא ר"א אומר אפי' אמר האל הקדוש יצא, כלומר הבא לימלך אמרי' ליה שכך יצא בהאל הקדוש כמו בהמלך הקדוש ושניהם כאחד טובים, אבל לרב עדיף המלך הקדוש לומר והכי [מורינן] ליה. ובכל זה הוצרכתי להאריך כי רבינו אלפסי כת(ו)ב שחוזר. ודוגמת המלך המשפט איכא קראי נושאי הארון הברית, המסגרות המכונות, העמק הפגרים.
